עומר נפטר בן 47. בן קיבוץ שובל, חברותי ומבטיח, כל הסימנים לאורך שנות הילדות והנערות הובילו את עומר להיות גבר מבריק, מצליח וכובש.
כשדיקלה התחתנה עם עומר היה ברור שיש כאן זוג חזק שכלום לא יכול להפחיד אותם. קיבוצניק, ספורטאי חתיך, נבון, מצטיין בכל מה שהוא נוגע, מוקף בחברים מהילדות והעבודה – הכל היה כמו מסלול שהזוהר וההצלחה חתומים עליו מראש. שנתיים אחרי שהתחתנו וכבר חבקו את תמרה, ביתם הבכורה, עומר התחיל להתנהג מוזר. בדיעבד, היו סימנים… אבל מי בכלל חושב על אופציות שסופן גרוע כשמדובר על בחור שמסלול החיים שלו היה רווי בשמחה, בקשרי עבודה מעולים, ביכולות גופניות גבוהות כל כך. המחלה הנדירה שתקפה את עומר גרמה להדרדרות מ-2018 ועד מותו הלא צפוי ב-2024.
קיבלתי את הטקסט לספר מסופרת צללים שהוציאה איתי עד היום הרבה ספרים מצויינים, יעל מירון. יעל ערכה ראיונות רבים, פגישות עם ההורים ענת ובני, ופגישות נוספות עם דקלה, חברים של עומר מהקיבוץ, החיים והעבודה. קיבלתי טקסט שכתוב מעולה, ועברנו לעיצוב. בספר הזה בנוסף למחשבות שלי על ״מה צריך״ ולרעיונות המצויינים של המעצבת מיכל אקרמן, בורכנו בענת, שרגישה לנוף, לצבע, לאסתטיקה ונקיה מכל גאווה. ענת מכירה את עומר כמו שרק אמא יודעת, ביקשה מציירת בקיבוץ שובל לשלוח ציורים ייעודיים לספר, מה שתרם את האופי הראשוני. מיכל המעצבת דאגה שהטקסט שיעמוד נכון, ועם התמונות הדפים נראים מעולה, מעניין לקרוא, עדין ומכובד.
העמוד הקרדיטים הוא האחרון בספר. ראשית, תודה לכל המרואיינים שתרמו מזמנם לספר.
המראיינת והכותבת יעל מירון רשומה על הכתיבה הזורמת, האישית המכובדת, שמספרת את סיפור חייו של עומר בהערכה לדרכו, בלי להתרפק על הכאב הנורא, ההפסד.
על הכריכה ובפורזץ של הספר מופיעים 2 ציורים מרהיבים של נורית אבני. הציירת אבני, בת שובל, הכירה את עומר והציורים הנפלאים האלה נעשו במיוחד עבור הספר.
הספר מחולק לפרקים. בראש כל פרק מופיע רקע מצוייר בצבעי מיים, שנעשה על-ידי קרובת משפחה, קארין אנגל.
הספר הודפס בבית הדפוס ע.ר., המקום שנותן לי להיות נוכחת בזמן ההדפסה, לאשר בזמן אמת, דואג להדפסת הכריכות ומדביק את הבלוק בדבק חזק במיוחד.
אני מודה מקרב לב להורים, ענת ובני שהיו מעורבים בכל שלב של התהליך והדעה שלהם היא שעזרה להוציא את הספר באיכות ובצורה שהוא נראה היום.
