דניאלה להבי - סיפור על אהבה ויופי

סיפור על אהבה ויופי | דניאלה להבי דניאלה הייתה תאבת חיימ, קרנית ופתוחה לגירויימ שהעולמ יכול היה להציע לה. גמ בשנימ הקשות יותר כלכלית ומשפחתית, לא ויתרה על עשיית הדברימ שהיא אוהבת. למרבה המזל, תמיד היו לה עבודתה שאותה אהבה ואליה השתוקקה, ומשפחתה הקרובה. משפחתה, גמ כאשר חוותה את המשבר בנישואיה הראשונימ, הייתה תמיד ביבה והייתה שותפה בחייה וגמ יפקה מקור לא אכזב לבילויימ, לטיולימ ולארוחות משפחתיות. אורי והיא מעולמ לא היו לבד והיא מעולמ לא שקעה למצבימ של דכדוכ וחו ר מעש. הזוגיות עמ שוקי השלימה את חייה והעניקה לה את חופ המבטחימ הנכ פ. דניאלה דיברה תמיד על החומר כמקור המיידי של ההשראה. מפי ת עור ביד נולדו התיקימ, אכ כמו כל אמנ יוצר הוצגה בפניה לא פעמ השאלה מהמ מקורות השראתה, בציפייה לתשובה רחבה יותר. דניאלה מעולמ לא דיברה במפורש על מקורות השראה כמו זריחה יפהפייה שאותה השכימה לקומ ולתפו במצלמתה, נופ מרהיב בטראק בנפאל, או מראה של רחוב מ וגננ. כאשר נדרשה לה ביר, לא תמיד היה לה ה בר. נעמי בנ א א, השנימ האחרונות לחייה, אותה פגשה ב דנת 15- חברתה הקרובה ב ציור, שאלה אותה פעמ ״איכ את יוצרת את כל היופי הזה״. דניאלה ענתה ש"ה וד הוא בלקחת פי ות חיימ, צבעימ, אנשימ, לגזור, להדביק, לתלות על הקיר ולהביט ולבהות ולבהות ולבהות, ואז נוצר יש מאינ." גמ אמ לא ידעה לה ביר בדיוק מהי השראה, ידעה דניאלה להגיד שחו ר השראה אינו תירוצ. השראה, ככ הדגישה בשיחות איתה, היא משהו שמתפתח, היא משהו שדורש עבודה: "אני מחליטה על משימה, ואיזה חומרימ, ואז אני יושבת עד שיוצא משהו, השראה היא לא רק משמימ, אלא שהיא חלק גדול מתהליכ עבודה. זה לא עניינ של 'בא לי' או 'לא בא לי'". אפשר לוותר על ני יונ למיינ ולקטלג את מקורות ההשראה של דניאלה, ופשוט לומר שהיא הקיפה את עצמה ביופי וביצירת יופי, וזאת מתוכ הכמיהה הטבעית שהייתה בה. ה מ ק ו ם ב ו נ ו ל ד ת ה הש ר א ה אהבתה הגדולה הייתה הקולנוע. היא בלעה רטימ. "זה היה בשבילה כמו פנ ק מ", אומר שוקי. אורי מגדיר את הליכתה ל רטימ כטק . מדי שבת אחר הצהריימ היא הייתה מתלבשת והולכת לקולנוע. פעמימ רבות לבד. היא לא הייתה צריכה בנ לוויה. לפעמימ, כשנגמר רט אחד, היא נכנ ה ל רט נו פ. היא העדיפה רטימ רומנטיימ אכ הייתה מוכנה לראות כל רט. דניאלה גמ קראה פרימ, טעמה היה אקלקטי משהו, אבל גמ כאנ ניכרה חיבתה לרומנטיקה. היא הייתה מאוד מ וקרנת לגבי אמנות פל טית והתעדכנה באופנ מתמיד, הלכה לתערוכות ולמוזיאונימ. בשנימ האחרונות, כאשר האינטנ יביות של חייה נרגעה משהו, יצרה עמ חבורה של חברות קבוצה ל יורי גלריות. מדי יומ שישי הנ היו יוצאות ל יור גלריות מודרכ בעיר. לצריכת התרבות שלה, מהקולנוע עד לתערוכות, לא היה, לדעת אורי, ממד אינטלקטואלי. "היא לא חיפשה נושאימ לשיחה אינטלקטואלית עמ חברימ", הוא אומר, "הכול היה עניינ של רגש טהור. היא חיפשה להתנקות להתאוורר, זה היה א קפיזמ במובנ הטוב של המילה". ייתכנ כי גמ התכונה הבאה שלה נבעה גמ היא מאותו צורכ בא קפיזמ: דניאלה הייתה הולכת לאיבוד, או נכונ יותר נוהגת לאיבוד. למרות החוש הטכני המעולה שלה, יכולת ההתמצאות שלה הייתה קלושה ביותר )אגב, אולי בירושה מהוריה. גמ אביה מ פר ב פרו שהוא וג'ינ היו בעלי חוש התמצאות גרוע במיוחד(. כאשר הייתה מאבדת את דרכה )בימימ ( הייתה מתקשרת בפאניקה קלה לאלונ: "איפה אני?" waze- של טרומ "קודמ כול, תארי לי מה את רואה." הוא היה עונה לה בני יונ להרגיעה. "עצ. אני רואה עצ". לאט, מתוכ העצ הזה, הייתה בוראת בפניו תמונה שלמה של המקומ אותו היא רואה ממקומ מושבה ליד ההגה, כולל תיאורימ אדריכליימ של המבנימ. אלונ ידע תמיד לחלצ אותה מתוכ המצוקה הרגעית הזאת, כאשר שניהמ ידעו שזו לא באמת מצוקה. היא אהבה ללכת לאיבוד, להרשות לעצמה זמנ קצר של חו ר שליטה, של עזיבה זמנית של המציאות