דניאלה להבי - סיפור על אהבה ויופי

115 114 ל א ה י י תה ל ה א ר ץ אח ר ת בגיל עשר הגיעה דניאלה לישראל. החינוכ הציוני שקיבלה בבית הוריה הצליח למעלה מהמשוער, וכמ ופר, היא ירבה להניח להמ לעקור אותה מישראל לעולמ. את הקמתו בישראל של ע ק, או ליתר דיוק חברה יצרנית המבו ת על משאבימ מקומיימ: כישרונ אמנותי, יכולת טכנולוגית וכוח ייצור, ניתנ להגדיר כציונות לשמה. ההישרדות במשק הישראלי ההפכפכ והמוגבל, עתיר הרגולציה, עמ מו ר התשלומימ הנמוכ, כובד חובות המע יק, התחרות הקשה עמ יצרנימ מהעולמ השלישי - הייתה מעשה כמעט הרואי. אולמ כמו אחיה דיויד ודליה גמ לה היה ברור שישראל היא הבית, היא המקומ היחיד לבנות בו ע ק, להיות חלק מהעשייה היצרנית, היומיומית, החיה, המניעה את גלגלי המשק. היא לא כרכה בעשייה שלה אג'נדה פוליטית. היא פשוט עשתה. הוריה היו פעילימ מאוד גמ בזירה הפילנטרופית, והיו מנ התורמימ העיקריימ לגופימ כמו מוזיאונ תל אביב ומכונ ויצמנ למדע. דניאלה לא ה תובבה בחוגימ האלה, ולא הרגישה עצמה שייכת לקהילת התורמימ "הכבדימ". הגינונימ והמ יבות היו זרימ לה, מה גמ שהייתה עדיינ צעירה וע וקה בבניית הקריירה. ככל שהחברה התב ה יותר, גדלה גמ הפעילות הפילנטרופית שכללה השתתפות באירועי התרמה למענ נושאימ נשיימ או מתנ מלגות ל טודנטימ לעיצוב. אכ העשייה החברתית לא הייתה משהו חיצוני. עצמ קיומה של חברה ישראלית יצרנית, המפרנ ת את עובדיה בכבוד, נשענת על המשאבימ האנושיימ המקומיימ, מקיימת ביבת עבודה הוגנת לעובדימ, ל פקימ וללקוחות - היה מילוי שליחות חברתית-ישראלית-ציונית. דניאלה עצמה העדיפה לתת להתעקשות שלה על חברה ישראלית- מקומית פרשנות נו פת, פחות הרואית, פחות ציונית. "עמ כל הקושי בע ק בישראל", ככ אמרה בפני טודנטימ לעיצוב, "יכול להיות שזה שאנחנו בבית שלנו, עמ אנשימ שיותר דומימ לנו, זה עושה הכול נינוח וחמ, עמ כל הקשיימ. אתה מכיר את האנשימ, אתה וגר מעגלימ". ובככ, בלי משימ, נתנה ביטוי מילולי לרכיב העיקרי במבנה האישיות שלה - הכמיהה לאינטימיות. דניאלה, גמ כשהפכה למותג, נשארה תמיד אדמ שרוצה היכרות, שיחה, הבנה ואינטימיות. עמ התובנה הזאת אפשר לנתח את יפור הצלחתה, את דרכה לפ גה ואת כיבושה. דניאלה עם נעמי בן אסא דניאלה עם ליויה ושוקי