דניאלה להבי - סיפור על אהבה ויופי

סיפור על אהבה ויופי | דניאלה להבי ב ע י ק ר א י נ ט י מ י ו ת האמ דניאלה להבי הגיעה לפ גה? דניאלה עצמה לא שאלה את עצמה את השאלה הזאת. לא היה לה עניינ ב יכומימ, בדו"ח הישגימ, היא הייתה עניינית מדי, ע וקה מדי וצנועה מדי כדי לע וק בעצמה. כשנשאלה על ככ פעמ אחת, באותה כיתת אמנ, בחרה לענות ככ: "האמ הגעתי לפ גה? כל יומ אני מ תכלת מחדש ויש מקומ קטנ של חו ר ביטחונ, מה יכולתי לעשות טוב יותר". קירה אובייקטיבית של קורות חייה מעלה שאינ בכלל פק - היא הגיעה לפ גה. למעט ה יומ העצוב והמוקדממדי, דניאלה להבי הייתה יפור הצלחה בכל מובנ: בעשר אצבעותיה, במשמעותו המילולית והמטאפורית של הביטוי, הקימה חברה מ חרית מצליחה המבו ת על כישרונ העיצוב יוצא הדופנ שלה, בשילוב אינטואיציה מצוינת וחריצות ח רת פשרות. היא זכתה שבנה ייכנ לחברה עוד בחייה, וייצור יחד איתה ינרגיה שתזניק את החברה לשלב הבא. המותג שלה היה אהוב, וזאת בעידנ שאהבה היא הנכ שמוגדר בתורת המותגימ כנכ פ ביותר. היא אהבה את עבודתה, ועבודתה החזירה לה אהבה. היא הצליחה לקיימ בתוכ זה גמ חיימ אישיימ מ פקימ, מלאימ באהבה ובחברויות. יפורה, שנטווה כאנ מ יפורי האנשימ הקרובימ לה ומחומרימ ארכיוניימ, מפרט את ה יבות הרבות שהביאו להצלחה זו. אבל אמ צריכ לזקק מתוכ כל המידע, ה יפורימ ומילות האהבה גורמ-על שעומד מאחורי הכול, הוא ניתנ להגדרה במילה אחת: אינטימיות. דניאלה הייתה זקוקה יותר מכול לאינטימיות וידעה לייצר אותה. היא עיצבה ללקוחה שהיא הרגישה שהיא מכירה אינטימית, ממש כמו את עצמה. היא פתחה חנויות משלה כדי לאפשר לעצמה מפגש אישי עמ הלקוחות. היא התרגשה יותר מכול כאשר פגשה באקראי נשימ מחוברות לתיקיה, לנעליה, לאביזריה. היא יצרה מקומ עבודה משפחתי לאנשיה. היא קיימה קרבה עמוקה עמ בני משפחתה ועמ חבריה וחברותיה. כאשר נפרדה מהחיימ, לאחר מאבק אמיצ, נשארה טבועה בכל אחד מהאנשימ ביבה בזכות אותה אינטימיות: דיויד ונעמי, דליה ופלי - בזיכרונ המשפחתי שלהמ היא תישאר תמיד האחות הקטנה והאהובה, מרדנית, שובבה ונחושה, שוקי חי עדיינ איתה בבית שעיצבה לשניהמ ומגיש לאורחימ את העוגיות הנאפות לפי המתכונ שלה, מרינה נוצרת במגירה את הטלפונ הנייד המכיל את כל התכתובות שהיו ביניהנ, ליויה רוקדת עמ בגדי ה פורט שלה, נעמי נועלת את ה נדלימ שעיצבה, ואנה, בתמ של אלונ ואמיר, מעדיפה מכל הצעצועימ את בובת הארנב שעיצבה דניאלה משאריות עור הרבה לפני שחלמה על נכדימ. אורי, בנה, חבר הנפש שלה וממשיכ דרכה, זכה לעשות את הדבר של אמו הלאה. הוא ממשיכ את DNA שעושימ ילדימ, להעביר את ה- החברה תוכ שימור מלא של הרוח והחזונ של דניאלה להבי. הקירבה הגדולה ביניהמ, שנות העבודה ביחד, הצוות שהתגבש ביבה והארכיונ שהשאירה, מאפשרימ לו, ול"דניאלה להבי", להמשיכ ולעצב את הפריטימ שנושאימ עליהמ את חותמה הברור, פריטימ שאפשר להגיד עליהמ: "כנ, זו דניאלה". אמ היו שואלימ את דניאלה כיצד ל יימ את ה יפור, יכול להיות שהיא הייתה בוחרת במכתב שהתקבל בחברה לאחר מותה, מכתב מאישה צעירה, ציפי גוטמנ מכפר הרא"ה. ציפי מעולמ לא הכירה אישית את דניאלה, או אמ לדייק - הכירה אותה רק דרכ נעליה ותיקיה, ובכל זאת, היא מ פרת על מערכת יח ימ שהייתה קיימת ביניהנ, מערכת שכולה אהבה ואינטימיות: "...קניתי מגפונימ חומימ מק ימימ שעד היומ המ הנעל העיקרית שאני נועלת בחורפ, ונהנית מהמ מאוד. כל ופ עונה נותנת אותמ ל נדלר, ל דר את העקבימ על מנת לשמור עליהמ... בהיריונ האחרונ שלי השתמשתי "מ, שאינני נוהגת לנעול ביומיומ. המ היו 5 בעיקר בהמ, למרות עקבימ של הבחירה הטובה ביותר מבחינה א תטית מבלי לוותר על הנוחות... בחודש האחרונ ערכתי קנייה של מ פר פריטימ בלי להתכוונ מראש )נ חפתי( רק כדי לגעת עוד קצת במגע יד וטעמה הישיר של דניאלה. לפי תמונתה ותחושתי היא הייתה בנאדמ ששווה היה להכיר, ושווה להיות במחיצתו..." המכתב הזה מעיד עד כמה השיגה דניאלה, באמצעות עיצוביה, בדיוק את מה שרצתה: אינטימיות, קשר, מגע. זה מה שהיא רצתה, זה מה שהצליחה להשיג - לגעת בחיימ של אנשימ, ושחייהמ יגעו בה. היא השאירה אחריה המונ אנשימ א ירי תודה על האהבה והיופי שחלקה איתמ.