דניאלה להבי - סיפור על אהבה ויופי

19 18 מ פרת דליה: "במשולש שלנו היו לא פעמ עימותימ של שניימ נגד אחד, אבל לא היו בריתות קבועות. היח ימ היו דינמיימ. דיויד ואני היינו קרובימ יותר, כי השתייכנו לקבוצה חברתית אחת, אבל לא היינו חזית אחת נגד דניאלה. פעמ היינו דניאלה ואני נגד דיויד ופעמ דיויד ודניאלה נגדי, וככ הלאה". החברות הטובה בינ האחימ נולדה, מנ ה תמ, בז'נבה שמ כפו מזג האוויר ואופי החיימ פרקי שהות ארוכימ ביחד בתוכ הבית, אכ העיקר נזקפ לזכותה של ג'ינ האמא, שהייתה דמות תומכת ומפרגנת, וידעה איכ לא ללבות קנאה ומדונ. היא השכילה לזהות בכל אחד מילדיה את ייחודו, ובעדינות גרמה לו לזהות את יכולותיו בעצמו. היא לא הכריחה ולא אילצה אכ ידעה לנווט ולנתב בחוכמה, כמעינ מגדלור. דניאלה הרגישה תמיד אהבה וקרבה אינ קצ לאמה. גמ מוצאה האתני של ג'ינ, שכל ככ בלט בשונותו בישראל של העשורימ הראשונימ, לא גרמ לה לרגש של זרות ולא ערער את זהותה הישראלית. ג'ינ נקלטה היטב ב ביונ, הייתה פעילה ומעורבת בוויצ"ו, ואהובה על אנשי המקומ. בתקופת ההמתנה של מלחמת ששת הימימ הפצירה בה רות פופר, חברתה מז'נבה, במכתב נרגש לשלוח את הילדימ לשווייצ, וג'ינ ענתה בתקיפות כי המ ישראלימ ואינ להמ שומ יבה לחפש לעצממ מקומ אחר. "אני גאה מאוד על שייכותי לאומה האמיצה הזאת", ככ כתבה לה. בהמשכ, כשבגרו והלכו לצבא, המראה של שלושתמ במדי צה"ל, מילא אותה בגאווה עצומה. למרות קרבת הנפש הגדולה לאמה, דניאלה לא הייתה מל לצייתנות ולמשמעת. הייתה בה שובבות טבעית ורצונות משלה. שוב ושוב ביקשה ממנה ג'ינ לחזור הביתה בערב מחברתה הטובה שרה גרמיזא רק דרכ הרחובות המוארימ המוכרימ, אבל דניאלה חזרה שוב ושוב דרכ שבילי הפרד ימ החשוכימ והבלתי מו דרימ. תחושת הביטחונ האישי הייתה אז גדולה מאוד, והיא ירבה לשמוע להפחדות של אמה. לג'ינ וליהודה א יא היה תחביב משותפ. כבר במפגשיהמ הראשונימ במועדונ בבנגקוק התנ ו בעשיית ק מימ והמשיכו בככ גמ בחייהמ המשותפימ. דיויד ודליה נשבו בק מי הק מימ, ואפילו ארגנו מופעימ גדולימ בתיכונ עירוני ט', שבו למדו ילדי ביונ באותה תקופה. דליה הפכה לימימ לקו מת מקצועית, ונמנתה עמ אושיות אפ זכתה בפר מפעל 2017 הענפ בארצ, ובשנת חיימ מטעמ משרד התרבות. אכ אל דניאלה עניינ הקו מות לא דיבר. מגיל צעיר מאוד היה ברור כי את כל הק מ היא מוצאת בתחומ אחד ומיוחד, ואליו הופנו כל האנרגיות היצירתיות שלה.