דניאלה להבי - סיפור על אהבה ויופי

29 28 א ר ו ן ה פ ל א י ם כבר מילדות היה כישרונה האמנותי והאומנותי של דניאלה בולט. היא תמיד ע קה ביצירה, תמיד תופרת משהו, גוזרת משהו, מעצבת משהו. בחדר שלה עמדה מכונת תפירה, פריט מאוד לא אופייני לחדר של ילדה. בארונ שלה היו תמיד חתיכות עור, והיא תמיד הייתה גוזרת ותופרת. נערות שהתארחו ב ביונ בקיצ אצל משפחותיהנ )ל ביונ - עמ הדשאימ, המועדונ והבריכה וחבורת הנוער - היו באימ להתארח כמו לקיבוצ( זוכרות מפגשימ של בנות שבהמ דניאלה מחלקת לכולנ פי ות עור ומלמדת אותנ לייצר ארנקימ. זה אולי הה בר לככ שדניאלה לא נדבקה בחיידק הקו מות, למרות שגמ הוא עי וק אמנותי הדורש תבונת כפיימ. אפשר לומר שהיא לא פינתה אנרגיות לעי וק יצירתי אחר פרט לעיצוב ולעבודה בחומר. כאילו כבר אז ידעה שזה המקומ בו היא רוצה לתת את כל כולה, ללא ה חות דעת. גמ בבחירת מגמת לימודימ הראתה עצמאות. בעוד דיויד ודליה משכללימ את הצרפתית שלהמ, שאת י ודותיה רכשו בז'נבה, דניאלה הלכה למגמה המזרחנית ולמדה ערבית. דיויד למד במגמה ריאלית )דהיינו לימודימ מוגברימ של מתמטיקה ופיזיקה(, דליה במגמה ה וציולוגית ודניאלה כאמור במגמה המזרחנית ההומנית יותר. ייתכנ שהבחירה שלה בערבית נבעה בינ השאר מהזיקה שלה לשפה דרכ השורשימ העיראקיימ שלה. אמנמ שפת הדיבור בבית הייתה אנגלית, אבל יהודה דיבר ערבית עיראקית עמ אחיו שכולמ, פרט לנאג'י הבכור, חיו בישראל, והקשרימ עמ הדודימ העיראקימ היו איתנימ. למרות נטייתה המובהקת של דניאלה למלאכת כפיימ, המחשבה על תיכונ מקצועי או תיכונ לאמנויות כלל לא עלתה. בתי פר מקצועיימ היו אז בעצמ ברירת מחדל לתלמידימ שהוערכו ככאלה שלא יעמדו באתגרימ של לימודימ עיוניימ. ההבנה שכישרונות אמנותיימ וטכניימ אינמ נופלימ מיכולות אינטלקטואליות וגמ אינ כל תירה ביניהמ, הגיעה למערכת החינוכ בשנימ מאוחרות יותר. דניאלה לא התלוננה על המשכ הדרכ בתיכונ עיוני רגיל. למרות שהייתה יצירתית ופרועה משהו, בעניינ הזה לא עלה על דעתה שיש דרכ אחרת חוצ מהמ לול המוגדר והמקובע של לימודימ יבשימ וח רי מעופ. לימימ אמרה בראיונות איתה שהדברימ שאפשרו לה לצלוח את הדרכ ללא שבירת כלימ היו החדר שלה, שעות היצירה במרחב האישי שלה, חתיכות העור שחיכו לה לזמנימ של השראה. "חיכיתי לרגעימ", ככ יפרה, "בהמ אוכל להגיע לחדר שלי, לפתוח את ארונ הפלאימ שלי ולהתחיל לעבוד". דניאלה גדלה בתוכ יופי וא תטיקה. מקירות הבית נשבו טוב טעמ ואהבת אמנות. תמי מ פרת על חדר בבית ששימש לאח ונ תמונות שיהודה רכש. כאשר השתיימ נשארו לבד, הנ בילו שמ שעות ק ומות, מעלעלות בתמונות פרי עבודתמ של ציירימ ישראלימ ידועימ. יהודה העיד על עצמו פעמ שלציור יש עליו השפעה משכרת, בדיוק כמו שיינ משכר אחרימ. הוא נמנה עמ מקימי מוזיאונ תל אביב, המשיכ כל השנימ להיות חבר בוועד המנהל ונמנה תמיד עמ התורמימ בפועל, וכהוקרה על תרומתו הונצחו שמו ושמה של ג'ינ בשני אולמות נפרדימ. את אהבתו לאמנות מימש יהודה גמ במרחב האישי. הוא החל בהדרגה לצבור או פ של אמנות ישראלית. בחדר השינה של הוריה הוק מה דניאלה מאו פ ציורימ של נחומ גוטמנ, שהיטיב ללכוד את הישראליות גמ בציור וגמ בצילומ. מדי פעמ הביאה ג'ינ מהנ יעות מתאילנד פ ל של ראשו של בודהא או "ענתיקה" כלשהי שנ כו את הנופכ האקזוטי של המזרח בא תטיקה של הבית. דניאלה הפנימה את הא תטיקה, את האקזוטיקה ואת הישראליות דרכ יצירות האמנות. את כל ההשפעות האלו ניתנ יהיה בהמשכ לזהות בעיצוביה. במהלכ לימודיה בתיכונ המשיכה דניאלה להיות בחיק חברותיה, תמיד מקובלת ואהובה. , כאשר דניאלה הייתה בתחילת התיכונ, החליט יהודה, 1968 בשנת בעקבות מפנה דרמטי בע קיו )הוא מכר את חלקו ב ווי ישראל טרייד