דניאלה להבי - סיפור על אהבה ויופי

45 44 ת ו פ ס ת ע צ מ א ו ת הדירה הפכה ל טודיו לעיצוב תיקי עור. דניאלה עשתה הכול בעצמה. היא כיתתה רגליימ בינ ה פקימ, הביאה הביתה כמויות של עור, עיצבה, גזרה ותפרה במכונה שעמדה לרשותה בדירה את הדגמ, וכמובנ איבזרה אותו על פי העיצוב: אבזמימ, כפתורימ, רוכ נימ, שרוכימ וכל מה שנדרש. ולאחר מכנ מצאה יצרנימ קטנימ שייצרו עבורה ִדרה. היא הבינה עד כמה תיק הוא מוצר עתיר טכנולוגיה, אבל לא נבהלה. היא חקרה ולמדה כל דבר. שומ טכניקה לא הפחידה אותה. זה כבר היה השלב שניתנ היה לדבר על ינרגיה בינ הא תטיקה לטכנולוגיה. היו לה - כפי שליויה פרישר הגדירה - אצבעות אינטיליגנטיות, הגדרה מעניינת לתבונת כפיימ. היא ניגשה בביטחונ לתיקונימ בבית, לתפירת תחפושת ולעיצוב תיק. את התיקימ המוכנימ הייתה משווקת לחנויות תיקימ ואופנה בכל הארצ. היא הייתה נו עת בעצמה, בתחילה על אופניימ בכל העיר עמ התיקימ מאחור, מנהלת משא ומתנ פרטני על כל תיק, גובה תשלומ על תיקימ שנמכרו, מתמקחת כשצריכ, ומוחה נמרצות על תיקימ שלא הוצגו כיאות. כל תיק שיצא מתחת ידיה היה טבוע בחותמה האישי, היא הרגישה נפגעת כאשר תיקימ שלה לא קיבלו בחנות את היח הראוי להמ. מנ הצד השני עמדו בעלי חנויות, לא כולמ בוגרי בצלאל, לא כולמ בעלי טעמ אישי משובח. גמ המ, כמוה, ניהלו מלחמת הישרדות. המ החזיקו את התיקימ של דניאלה כי ידעו שהמ חורה טובה ונמכרת, לא מטעמימ של חזונ א תטי ותשוקה לאמנות. קשה היה לצפות מהמ ליח אישי לכל תיק. למרות הפערימ, דניאלה ידעה איכ להתמודד עמ כולמ. יכול להיות ששמ נולדה אשת הע קימ הנחושה, שיודעת - בעדינות ובטקט - לעמוד על שלה, לדרוש את מה שמגיע לה, בלי שמצ של התנשאות ו"פוזה". כולמ היו שווימ בעיניה והיא ידעה למצוא מ ילות ללבו של אחרונ ה וחרימ במרכז המ חרי ב ביוני חדרה ג'.