דניאלה להבי - סיפור על אהבה ויופי

65 64 ע כש י ו א נ י מ ע צ ב ת העבודה מהדירה נעשתה בלתי אפשרית מכל בחינה. המשפחה עברה לבית בצהלה. המעבר לבית היה מאוד משמעותי בכינונ הזוגיות ודניאלה התרגשה מאוד ואפ חששה מפני השינוי. ביומ המעבר הגיעה תמי בנ דרור וביחד פרקו ארגזימ, בישלו ארוחה ובי ו את תחושת הבית. היה ברור שדניאלה מגשימה את שאיפתה לבית משלה. באותו זמנ היא מוצאת אנרגיות לחנוכ אבנ דרכ נו פת בחייה המקצועיימ - פתיחת טודיו ומשרד בבית טפר בדרומ תל אביב, במבנה תעשייתי לא מעוצב במיוחד שאיכל אז בתי מלאכה וחרושת קטנימ, כגונ בתי דפו , מח נימ וכו'. הצעד הלכאורה-מינהלי הזה, של שכירת משרד ו טודיו באזור תעשייה בתל אביב, מ מל פריצת דרכ מהותית, ולא רק במ לול האישי של דניאלה אלא ב צנת העיצוב המקומי בכלל. עיצוב תיקימ היה אז חוליה חלשה עד כמעט בלתי קיימת ב צנה זו. תיקימ נחשבו עד אז כאביזר נלווה, יצרני התיקימ כמעט שלא ע קו בעיצוב עצמאי אלא ה תפקו בדגמימ , התחילה ל מנ על המפה 90- שהועתקו מחו"ל. דניאלה, מתחילת שנות ה טריטוריה של עיצוב תיקימ עמ זכות מלאה להגדרה עצמית. היא הייתה מגיעה עמ הדגמימ שלה למתפרות קטנות ומ בירה להמ את רצונותיה. לא תמיד הבינו אותה, אבל ההכרה חלחלה. הגעתה למקומ משלה, הייתה הצהרת נוכחות דרמטית ומחוללת שינוי: דניאלה הייתה אישה, בעלת ע ק, בתחומ חדש שהיא הגדירה את גבולותיו, והייתה חלק לגיטימי מקבוצה של מעצבי אופנה מתחומ הביגוד, חלוצימ אפ המ, שפתחו בבית טפר חנויות מותג קטנות והפכו את המקומ למרכז אופנה עמ אופי ייחודי. בהמשכ פתחה גמ היא חנות בבית טפר, אכ זו לא הייתה החנות הראשונה שלה. לימימ, היא עתידה לקבל על חלוציותה קרדיט רשמי. היא זוהתה בפירוש כמי שחוללה בארצ את השינוי במעמדו של ענפ עיצוב התיקימ. ככ כתבה עליה לאה פרצ, ראש המחלקה לעיצוב אופנה במכללת "שנקר": "לדניאלה מקומ נכבד בעולמ העיצוב הישראלי כחלוצה. דניאלה הפכה את עיצוב התיקימ מייצור טנדרטי לרמה גבוהה ביותר של עיצוב מקורי, אישי ובביצוע מעולה בחומרימ איכותיימ. לאורכ כל דרכה המקצועית העיצובימ היו תוצר של תהליכ חיפוש רעיוני וחומרי בחתירה למצוינות. המותג דניאלה להבי היה הראשונ בארצ שפעל ב טנדרטימ בינ"ל של חברת תיקימ ועמ זאת תמיד שמר על ייחודיות המוצרימ ונע בינ הלוקלי במיטבו והגלובלי". ה טודיו של דניאלה, בדיוק כמו תיקיה, עוצב על פי טעמה ואופייה. המעבר ל טודיו משלה שינה לגמרי את הגדרתה העצמית, כפי ש יפרה היא בעצמה: "עד אז לא חשבתי שאני מעצבת. רק ברגעימ האלו, שבהמ ישבתי ב טודיו ועיצבתי, הכרתי בככ". היא עצמה עשתה את החיבור הישיר לשלב הראשוני שבו התפתחה המעצבת שבה, שמ באותו "חדר משלה" ראשונ שהיה לה בילדותה בבית ב ביונ, החדר האדומ-ורוד עמ הארונ שבו אוח נו אוצרותיה. כשנכנ ה ל טודיו, ככ יפרה, הרגישה "בדיוק כמו באותמ ימי ילדות שבהמ אני יושבת לבד בחדרי, פותחת את ארונ הפלאימ ומתחילה לעבוד". והיא המשיכה לתאר איכ הריגוש במגע עמ החומר נשאר טרי וחי כמו הריגוש הראשוני בילדותה: "יש משהו בעבודה עמ החומר שריגש אותי כבר אז, שתמיד מרגש אותי. זה אותו ריגוש אז והיומ, רק שהיומ יש לי גישה להמונ חומרימ ואז הייתי צריכה לא ופ לעצמי. החוויה הראשונית להתחבר לעבודה עמ הידיימ, לחשוב בבטנ, לפנטז על עולמ אחר - זה היה בחדר הילדות ונשאר איתי ב טודיו העיצוב". והחוט המקשר בינ חדר הילדות ל טודיו העיצוב הוא העור - החומר. דניאלה מעולמ לא איבדה את התשוקה לעור. "אני כל ככ אוהבת חומר", היא אמרה על העור, "אני לוקחת אותו לידיימ, ממששת, מקפלת, תופרת. הפנטזיה מתממשת דרכ החומר ודרכ הידיימ". לדליה אחותה, שכנערות היו תופרות יחד דגמימ מה"בורדה", ה בירה פעמ שהיא מרגישה בחוש שישי את התפירה הנכונה: "אני יודעת מתי לשימ את התפר הזה קודמ ואת זה אחריו ולא הפוכ. יש איזה חוש שאומר לי מה לעשות. כשאני מגיעה למתפרה ושואלימ אותי מה לעשות, אני יכולה להגיד להמ: תעשו את התפר ככה ולא ככה. וזה באמת יוצא טוב". כמי שעו קת בקו מות, המשלבת תבונת כפיימ, זריזות ידיימ וחושימ מ תוריימ כלשהמ, דליה יכלה לגמרי להזדהות עמ הה בר הזה. תערוכות מקצועיות של עורות היו בשביל דניאלה לונה פארק של ריגושימ. חבר, שראה אותה בתערוכה כל ככ נרגשת מהעורות, הציע לה פעמ לקחת את העור למלונ ופשוט לישונ עליו - הרעיונות כבר יבואו מהחיבור הזה. שאליו שידכה חתיכות עור קטנות A4 היא הייתה מציגה בפני שוקי דפ שליקטה, תוכ שהיא שואלת אותו: "נו, איכ הקולקציה החדשה שלי?" זו לא הייתה מטאפורה. הקולקציה שלה צמחה מתוכ חתיכות העור האלה. הנ היו הזרעימ מהנ נבטה קולקציה שלמה, ודניאלה - בחושיה, בבטנה, בקצות אצבעותיה - ידעה איכ ייראו התיקימ שירכיבו את הקולקציה. המגע של דניאלה עמ החומר הוא שהוליד את היצירה. "קודמ כל נמצא את החומר", הייתה אומרת לאורי, "ואחר ככ יבואו המוצרימ".