דנה יניב, אישה יפהפייה בכל מובן, היא בתו של בועז אביגדורי. דנה הגיע אלי כדי לעשות ספר אמיץ, ספר על חיי המשפחה, וסיפורו של אחיהּ הבכור עוֺפֶרי. כמו תמיד נפגשנו בתחילת העבודה, לשיחת היכרות והסברים – אני, דנה, הכותבת, במקרה הזה ענת רוזברג הנפלאה, ובועז אביגדורי שהוא המרואיין, כדי לכתוב את סיפור חייו המרתק.
במהלך המפגשים התברר כי בסיפור חייו של בועז אביגדורי טמון ״סוד גדול״. צריכה הייתה להיות החלטה אם מספרים הכל או – מדלגים על הפיל שבחדר. בלי להחליט ממש, נכנסנו לכתיבה. עלי המעטפת שסוככו על כאב גדול נפתחו באיטיות. תוך כדי כתיבה, חיפוש באלבומי תמונות של המשפחה, שיחות עם בני משפחה וחברים, ירדו הקליפות והסיפור החליט להציב את עצמו במרכז הספר. בלי להתנצל, המשפחה שהתמודדה עם כאב נוראי ויכלה לו, מספרת את חייה בנקודת זמן בטוחה וחזקה.
לא למדתי ביבליותרפיה אבל זה בעצם מה שקורה… אנשים ״מתנקים״ תוך כדי תהליך הכתיבה. האמת – לא מוסתרת – מתגלה לאט וממלאת את הדפים.
בועז סיפר את סיפור חייו לענת: שורשיו נטועים במזרח אירופה. הוריו עלו ארצה בתקופת התחדשות היישוב החדש והיו ממקימי ההתיישבות החקלאית בגליל וייסוד העיר החדשה בטבריה. בועז גדל והתחנך בטבריה, משם חבריו הטובים. בהתבגרם, עברו ההורים לחיפה ובועז קבע בה את מגוריו אחרי שהכיר את ליאורה..
בחיפה, נולד לבועז וליאורה בן בכור בשם עוֺפֶרִי שהתפתח לאט והתגלה כאוטיסט. עופרי זכה למשפחה אוהבת ותומכת. לו ולשני אחיו הצעירים ממנו – דנה ואייל היו הורים טובים, וסבים וסבתות משני הצדדים שעזרו ותמכו ועטפו באהבה. כאשר עופרי היה בן 11, ביום אחד בינואר 1980, סבא שלו, שאהב אותו אהבה גדולה והיה שותף לגידולו, החליט לעשות מעשה. הוא האמין כי עול כבד יוסר מהמשפחה אם הילד הבכור והוא עצמו לא יחיו. הסבא סיים את חייו ואת חיי הילד כשהם מחובקים ביערות הכרמל. הארץ געשה, העיתונים כתבו וצילמו את הסיפור בכותרות גדולות. המשפחה הפכה לשכולה מבן וסב. הבלבול והכאב היו איומים.
ליאורה שהייתה בעלת יוזמה החליטה שכדי לצאת מהחושך הזה צריך אור גדול: היא הקימה את אלו״ט ועמדה בראש העמותה עד יום מותה. העשייה למען האוטיסטים בארץ, הקמת מסגרות חינוכיות וחברתיות, מגורים לילדים ובוגרים אוטיסטים העמידה אותה ואת המשפחה על הרגלים.
הדרך הייתה רצופה קשיים, בבית אחים שכולים, ליאורה התייתמה מאב, צריך היה לגייס כוחות גדולים כדי לחזור לסוג של שיגרה, והיא הצליחה. לאורך השנים ובצל הטרגדיה המשפחתית וגם הפומבית, צמחה אגודת אלו״ט לכדי ארגון עצום.
יחד עם זה היא הותירה את דנה ואחיה מגילאים צעירים מאוד, בצילה של אותה טרגדיה. למרות המורכבויות, דנה, ברגישות של אישה חכמה ויוצאת דופן היא סללה דרך ללב ההורים, טיפלה באמהּ באופן הכי מרגש שאפשר, והיום עדיין מטפלת באביה בצורה שאין טובה ויפה יותר ממנה – נוכחות מלאה ומעורבות חיובית שלה ושל משפחתה בחייו של אביה. דנה היא דוגמא ליכולת ללמוד מן הכאב והשבר ולהפוך אותו למקור של יופי,טוּב לב, חמלה ומתיקות.
תוך כדי הכתיבה הארוכה דנה הובילה את הפרויקט למקום שיש בו מסר בנוגע לשעורי החיים, שלעיתים הם קשים מנשוא. ענת ואני זרמנו איתה והתוצאה מרהיבה. ספר שמלמד מה זאת אהבה והתמסרות. בעזרת מיכל אקרמן, המעצבת הנפלאה שעובדת איתי ברגישות רבה על פרויקטים רבים, בנינו גם את עץ המשפחה. הפרקים מחולקים לצבעים, הפונט, הגודל, התמונות – הכל יצא מושלם. ספר שאנחנו גאות בו, בתוצאה ובסיפור עצמו.
