התחתנו היום לפני 31 שנים. כבר אז חיינו כמה שנים יחד, נסענו ללוס אנג'לס ללמוד קולנוע ולעבוד, וחזרנו לשבועיים לארץ כדי להתחתן.
החתונה כמו אירועים אחרים שהיו אז היתה חגיגה צנועה, אוכל צמחוני בלבד לבקשת "הזוג", מלון השרון – לטובת ההיסטוריה המשפחתית המפוארת: סבא שלי היה אדריכל המלון, הורי התחתנו שם ובאותם ימים אבא של גידי שהיה מהנדס בחברת "אפריקה ישראל" היה מעורב בניהול המלון.
החברים שלנו שהיו מסביבנו רובם אותם החברים שלנו היום; בדור ההורים לצערי רובם אינם ביננו יותר: חיים בר-לב, נחום שריג, ועוד פלמ"חניקים אמיצים וגיבורי דור: נמרוד אשל, יצה, נעמי וינקלה חפץ, חנה יפה ועוד ועוד.
הלואי והייתי מצליחה להזכר איפה התמונות, אם אי פעם היו כאלו. צלם צמרת, חבר יקר, משה שי – צלם היה הצלם בחתונה שלנו. מאחר שמיד אחרי החתונה נסענו לחו״ל חזרה, עד היום אין לי תמונות מהאירוע הזה…
אין לדעת אם היו תמונות אבל חתונה היתה שם. אבא שלי היה מאושר, ורק זה לבד גרם לנו אושר עמוק. כולם התסכלו עלינו – זוג צעיר ומבטיח – ואנחנו סיפקנו את הסחורה.
יום אחד אולי נוציא על זה ספר, בפוסט הזה יהיו רק זכרונות מתוקים, אך בספר נכתוב את האמת. מה היה, מה צריך היה להיות וכשנכתוב, נדע ונרגיש שבסוף דצמבר 1982 היתה סיבה טובה לשמוח
תמי. איך אני מקבלת את הבלוג הנפלא שלך למייל שלי באופן קבוע ???
את מתוקה את!!! אל דאגה הפטפטנות שלי תגיע אליך בכל מצב. כשאני כותבת לבלוג אני מפרסמת את הפוסט בכל הדפים שיש לי…. ויש לי בכל רשת חברתית. המון נשיקות לך מיכל יקרה