עמוס וגדעון היו חברים ושותפים לעבודה כמה עשרות שנים. הם ידעו אחד על השני עוד מהנערות כי האבות שלהם עסקו באותו מקצוע – בניה. שנות ה-40-50 בארץ הקבלנים והאדריכלים הכירו אחד על עבודתו של האחר. כשהבנים גדלו עמוס המשיך את משלוח ידו של אביו ולמד אדריכלות וגדעון הפך להיות יזם וקבלן. עמוס וגדעון היו הפכים באופן אחד והשלימו אחד את השני מבחינות אחרות: גדעון היה הבוגר, האחראי, היזם בעל החזון ועמוס היה הכל יכול: פרא חסר מעצורים, אנרגטי מוכשר ובעל יכולות טכניות יוצאות דופן. יחד יצאו לכמה פרויקטים משותפים. הגדול והמשמעותי מביניהם היה בנית מלונות באזור ים המלח.
הסיפור מסביר על הפרויקט מבחינה מקצועית ושוזר את סיפור החברות, העליות והירידות במצבי הרוח, העבודות המאתגרות לאורך השנים בתקופות יצירה ובניית הארץ. במיוחד הוא מסביר על האופי של עמוס שבוער בו כמו דליקה שלא באה לעולם לשובע. עמוס סיפר לבנו את הסיפורים ועמית כתב, שיכתב וערך. הטקסט הגיע אלי עם מאות תמונות ופרטים. לאט ביררנו מה חשוב ומה מיותר וזיכָּכְנו את הסיפור לזכרו של חבר אמת שעמוס מתגעגע אליו מאוד.
איזה יופי של ספר!
וסיפור מרגש לאללה של הפקה כזו לזכר חבר.
תודה רבה ליהי יקרה! עמוס שהזמין את הספר על חברו גדעון שנפטר ועל החברות ביניהם שהיתה עמוסת פרטים, יצירתיות ושרדה עליות וירידות. עמוס לקוח נפלא, עבורו הוצאתי כבר ספר לזכר אמו ואנחנו עובדים עכשיו על ספר חדש שלו!
ליהי לשמוע ממך מילים חמות – זה המון! תודה רבה, תמי