עמוס, בנו של יעקב רוזנטל ביקש להנציח את אביו בספר על פועלו. יעקב היה איש אנרגטי, מלא חיים ויצירתי. התאווה שלו לחיים התבטאה בכל שטח: בקריירה ובחיים הפרטיים. הוא הלך על חבל דק והתגרה בגורל יותר מפעם. אהבת היצירה שלו לפעמים לא תאמה את המציאות: מבחינה כלכלית היו לו עליות וירידות שסחפו למצבי רוח ותחושה של תסכול. בניית בתים בצורה חדשנית גררה אותו לא פעם לקריסה כלכלית עד התחתית, חובות לאנשים פרטיים, בחלקם לקוחות שלו, וחובות רבים לבנקים.
יעקב היה נשוי לרבקה שהתאבדה כשהייתה רק בת 26 והשאירה את האב יעקב עם ילד בן 3 וחצי שנים בלבד. יעקב חיפש אישה שתגדל איתו אם עמוס והתחתן עם פנינה שהייתה לו כאם.
עמוס היה בבת עינו של האב. הקשר ביניהם היה חזק ומבוסס על הדמיון ביניהם וגורל משותף. אב ובנו שהתייעצו ותמכו אחד בשני בכל פרט של החיים. היו ויכוחים בגלל העקשנות של שניהם אך בסופו של דבר תמיד הלכו זה לקראת טובתו של השני. הספר לא חוסך בתאורים מפורטים של נסיעות, מעברים מעיר לכפר ובחזרה, ו-2 פרקים נרחבים: אחד על הבניינים שבנה והשני על החובות והשקיעה הכלכלית עד פשיטת רגל.
סיפור החיים של יעקב כתוב מפי עמוס בעזרת בנו עמית. הסיפור נכתב במשך שנתיים ותוך כדי העיצוב נוספו פרקים ו״נולדו״ עוד תמונות. הספר עוצב על-ידי יהודית רווח שהוכיחה לאורך העבודה שהיא לא מוותרת ודילגה על כל קושי בנחישות, עמדה לצידי למרות שאי אפשר היה לספור את כמות הפידיאפים PDF הרבים שצריך היה להוציא. כמו הסיפור שבספר גם סיפור העבודה עליו היה מסובך, ארוך וכלל מאות תיקונים והזזות של תמונות וטקסטים.
החודש הספר הגיע לבגרות, וכולנו הסכמנו שיותר פרוט ממה שיש כבר בסיפור לא יוסיף לקורא אלא יכביד, וסגרנו את הקובץ להדפסה. סיפור מרתק על בניית העיר, מבני תעשיה, בתי מגורים ובתים פרטיים. מוזכרים רחובות ומצויינים בניינים שתל-אביבים מכירים בעיר עד היום. תודה רבה לעמוס על היצירה שלו. תודה שוב ליהודית ולטל בע.ר. הדפסות שהדפיסו וכרכו יפה כמו תמיד.
