יהודה היה מהאנשים שיש להם 2 ימי הולדת: אחד התאריך שנולדו בו ואחד שאבא שלו ״סידר״ לו כדי שיהיה לו ׳כרטיס אוכל׳ בגטו. 3 שנים הבדל בין גילו האמיתי בינואר 1927 ובין הגיל שקיבל כדי לאכול ינואר 1930. בגיל 8 התבגר באחת: חזר הביתה מעמידה בתור ארוך לחלוקת תפוחי-אדמה, כשנכנס הביתה הבין שהוא לבד בעולם. אימו ואחותו כבר לא היו בדירה. הילד בעל עיניי התכלת ושיער בלונדיני, סיפר עוד בחייו על היוזמות שלו לשרוד במלחמה בעזרת חכמתו הטבעית.
כששוחרר ממחנות עבודה: אושוויץ, דכאו ומספר מחנות מעבר, באפריל 1945, היה חולה בטיפוס תשוש ורזה מאוד.
יהודה עלה לארץ באופן לֶגָלי בנובמבר אותה שנה על האוניה ׳פְּרִינסֶס קָאתלין׳ שיצאה מאטליה והגיע לחופי הארץ, למחנה עתלית.
בארץ יהודה הצטרף לפלמ״ח, השתתף בקרבות לשחרור ירושלים ב׳חטיבת הראל׳ כחובש. אחרי המלחמה עזב את קיבוץ גבעת השלושה והתחיל לעבוד ברפת בפתח-תקווה.
יהודה לא שכח לעולם את התקופה לפני עלייתו ארצה וזכה להדליק משואה בשנת 2000 על מפעל חייו: הנצחת החיילים הבודדים שהגיעו מאירופה, התנדבו ונלחמו במלחמת העצמאות אך לא זכו לחיות בארץ. כשרידים בודדים למשפחות, אין מי שיבכה או יניח פרח על קיברם. אותם חיילים בודדים יהודה רצה להנציח והקים אנדרטאות בכמה מקומות בארץ לזיכרם. https://netzer.myisrael.org.il/
יהודה היה בעל טוב לחיה, איש משפחה נפלא ואב מסור לארבעת בנותיו ולכל הנכדים והנינים: משפחתו כולה גאה להיקרא ״שבט יהודה״.
הספר הנפלא הזה יצא בזכות 4 בנותיו של יהודה שכל אחת מהן נתנה מזמנה ונרתמה לעזרה בהוצאת הספר: חלקן במסמכים, תעודות, סיפורים והכל עם תשומת לב והרבה רצון טוב. כולן היו שם לענות ולעזור בכל שאלה. תודה למעצבת הנפלאה שהיתה איתי יד ביד לאורך כל השנה של הפקת הספר, חברתי הסבלנית יהודית רווח. הסיפור הזה צריך היה להכתב ודמותו של יהודה תשאר על לוח ליבי לעולם.
