קיבלתי לעבודה 3 מזוודות גדולות ותיק יד – מפוצצים, מפוצצים במסמכים. איך מתחילים? בקושי את השולחן שלי אני יודעת לנקות ממסמכים – והנה עבודה, שאני ככ רוצה לעשות, ספר זכרון לאדם שנפטר לפני שנתיים, השאיר דירה מלאה חפצים וניירת. אדם שבהגדרה ״לא אהב לזרוק״… סוג של אובססיה לכל תלוש משכורת לאורך החיים, קטעי עיתונות, מברקים, תעודות, תמונות…. הבנתם את העניין.
התקשרתי לטובי, חובבת סדר וטבלאות. אין על אנשים שסדר מובנה אצלם באופי – שיכולים להציל אותי במצבים של יאוש. יותר מזה, טובי ראתה את הכמויות וזה לא הפחיד אותה, היא ידעה ש״הולך להיות מעניין…״.
עברו חודשיים וקצת. הסלון של טובי לא היה בתפקוד לארוח, יותר מסווה של ספריה שאסור להזיז בה כלום. ערימות של ניירות – לאט הערמות קיבלו שמות, נכנסו לאקסל ויצרו את חומר הגלם שיוצא לסריקות.
בספר שיכתב לזכרו של מיכאל זיו יהיו עושר של מסמכים: הדרשה מבר-המצווה שלו, ברכות שכתב לבני המשפחה בכתב ידו, מכתבים ששלח מהצבא למשפחה, צילומים משנות עבודה בעולם ותמונות עם אישתו והמשפחה. הכל יגיע לסריקות בזכות הסדר והאירגון שטובי אירגנה עבורי.