כנס בהיכל התרבות – אולם מלא מפה לפה. מגיל 5 ועד 100 – משפחות שלמות וכל האביזרים הנילווים. מטפלים, כסאות גלגלים, קביים – אבל מי שיכול בא ולא מוותרים. כאן פוגשים את החברים הכי טובים – האנשים שבאו לכנס 75 סוחבים את שיר הרעות על לוח הלב ודרך החיים הצנועה שלהם היא מורשת הפלמ״ח לדורותיו.
אנחנו – דור ההמשך – גאים בהם ואוהבים אותם אחד אחד. הם זוכרים את הנופלים, הם עומדים בדום מתוח ביזכור. הם נושאים בגופם את שיברון הלב מהשינויים שהמדינה עברה ומהזמן שהשתנה.
היו 2 דברים שעברו כקו מנחה בכנס:
זכרון הנופלים, החברים, האנשים שחייהם נשארו רק בסיפורים ודרך החינוך של הפלמ״ח.
אך נזכור את כולם
את יפי הבלורית והתואר
כי רעות שכזאת לעולם
לא תיתן את ליבנו לשכוח
אהבה מקודשת בדם
את תשובי בינינו לפרוח.
מילים: חיים גורי לחן: סשה ארגוב
החינוך – חינוך למוסר, לערכים, לבצע משימות, חינוך של אחריות, חינוך לראש גדול. חינוך ללא פשרות. חינוך להיות בן אדם מועיל, אחראי וחיובי.
מורשת הפלמ״ח ברובה הגדול לא נשאר ממנה חוץ מאנשים עם זכרונות, שירים שכולנו אוהבים לימי זיכרון וצ׳יזבטים בינוניים. כל השאר איננו. לטוב ולרע.
אַךְ רֹאשֵׁנוּ לֹא יִשַּׁח
לִפְקֻדָּה תָּמִיד אֲנַחְנוּ,
תָּמִיד אָנוּ, אָנוּ הַפַּלְמָ"ח
מִן הַיָּם עַד הַמִּדְבָּר –
כָּל בָּחוּר וָטוֹב – לַנֶּשֶׁק
כָּל בָּחוּר עַל הַמִּשְׁמָר!
שְׁבִיל לַפֶּרֶא בֵּין הָרִים,
מוּל אוֹיֵב דַּרְכֵּנוּ יַעַל,
בֵּין נִקְרוֹת וּבֵין צוּרִיםרִאשׁוֹנִים תָּמִיד אֲנַחְנוּ,
לְאוֹר הַיּוֹם וּבַמַּחְשָׁךְ
לִפְקֻדָּה תָּמִיד אֲנַחְנוּ, תָּמִיד
אָנוּ, אָנוּ הַפַּלְמָ"ח.
היה טכס מכובד ומרגש מאד, רוח הפלמ"ח שרתה בכל, חברים מכל קצות הארץ באו, מלווים במשפחותיהם, מי ברגל, מי בעגלת נכים, נעזרים במטפלים. היה מורגש ה-"מה רבים שאינם כבר ביניינו, אך "נזכור את כולם,כי רעות שכזאת לעולם, באב אל ואד לנצח זכור נא את שמותינו. שיירות פרצו בדרך אל העיר, כאן לחמנו יחד, כאן היינו יחד משפחה אחת".ברכות והצדעות ללוחמי ומורשת הפלמ"ח, מפי גדולי הישוב ומפקדי צה"ל. שירים וריקודים כשברקע מרצדות תמונות של פלמחניקים-ופלמחניקיות. חלקן של הפלמחניקיות היה לא פחות משל הפלמחניקים=חובשות,קשריות, נהגות, לוחמות. הציוד היה דל אבל הרוח היתה נדיבה וההתנדבות היתה גדולה. לסיום שירת המנון הפלמ"ח כשכולם נעמדים על רגליהם ושרים בקול רועם ובכוונה אמיתית,"לפקודה תמיד אנחנו,אנו אנו הפלמ"ח",כאילו מבשרים לכולם אנחנו כאן ורוחנו תמיד תישאר עם דור ההמשך לדורי דורות. עם שירת "התקווה" שהושר בקול גדול, אנחנו כאן בארצנו וכאן נישאר לנצח נצחים, ונקוה לעתיד טוב של שלום ושלוה.
פלמחניקית "הראל" גד' 5,חובשת קרבית
ואני אהבתי את העובדה שכל הדוברים בסרט, למעט אחד, דיברו עדיין ולמרות הכל על השלום באופטימיות
תמי היקרה,
אתחיל בקלישאה: התפוח אינו נופל הרחק מהעץ.
היוזמה, המרץ ההתרוצצות כדי לעשות הכול הכי טוב שאפשר, הנדיבות שבפרגון ובאמפתיה לכל אחד – לא קשה לנחש על איזה קרקע משפחתית צמחת.
כתבת יפה, צילמת יפה, התנדבת יפה, הלוואי על כל דור ההמשך שלנו.
תודה מכל ה !
תהילה
תודה מקרב לב תהילה יקרה.