בבית הפלמ״ח, באולם השיירות, התקיים פרס יגאל אלון בתחילת החודש. . בערבים מהסוג הזה כל אחד מאיתנו מגיע עם מטען של ״הבן של… הבת של…״ כל אחד והקשרים המשפחתיים שלו. במקרה הזה הקישור הוא דור המיסדים שהגה, הקים ובנה. אנחנו (למרות שרובנו כבר עברו את גיל 60) מריחים את זרי הדפנה ומנסים לשמור על הגחלת ועל המורשת. ביננו יש את צחקי הבן של נחום שריג, יחיעם הבן של עמוס חורב ועוד רבים. אני על תקן ״הבת של מיכה פרי״ אין לי דבר מהנה יותר מלהגיד את המשפט הזה.
כל אחד, אם הוא בוחר בכך, יכול לקחת לעצמו את התפקיד הזה. יש לי אחים שוותרו. בכל משפחה, אני בטוחה שזה דומה גם במשפחות האצ״ל או להבדיל יוצאי שואה ומחנות הסגר. אנחנו הדור השני והמטען לפעמים חורג ולפעמים חורק. במקרה שלנו תמיד נושאים את השם, שיר הרעות, סיפורי ההעפלה, השריוניות בדרך לירושלים, סיפורי החטיבות – בראש זקוף והרבה גאוה. ספגנו כל אחד כמה שיכול להכיל.
ל״פרס יגאל אלון״ הגיעו מעט מהדור החזק, המבוגר – פוסעים כבר לאט, אבל מתייצבים. בערב שציין את השנה ה 34 למותו של יגאל אלון חולקו פרסים שתרם סטף ורטהיימר ברוחב לב למוסדות או לפרויקטים שנמצאים ראויים על ידי ועדה שנבחרה: בראש חבר השופטים עמד אלוף מיל. איתן בן אליהו, בועדה ישבו גם דיתה בר-יוסף מדור ההמשך ושאול ארלוזורוב (פלמ"ח). אלוף במיל. אלעד פלד היה מהמארגנים.
את הערב הנחה צחקי שריג. כן, הבן של מפקד חטיבת הנגב נחום שריג. הפרס ניתן השנה ל2 פרויקטים מקסימים: ״כנפיים של קרמבו״ זאת תנועת נוער ארצית של ילדים שמטפלים בילדים עם סוגי נכויות שונות. הלב מתמלא אהבה למראה הנוער המשובח הזה שעובד בסניפים ובמקומות שונים בארץ עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים שלא יכולים להתנועע בקצב של ילד בגילם בפעילות חברתית.
הפרויקט השני הוא ״פרויקט בן יהודה״ שהתחיל אותו בחור בשם אסף ברטוב והעלה לרשת אתר אינטרנט שמתופעל בהתנדבות לשימוש הכלל את כתבי רחל. מאז הפרויקט גדל, יש מתנדבים רבים שמקלידים ומנקדים ומעלים לרשת לשימוש הציבור 900 יצירות עבריות שפג תוקף הזכויות עליהן, של למעלה מ 250 סופרים ומשוררים.
לקראת סיום הערב המרגש והמיוחד הזה הוזמן כאורח כבוד א. ב. יהושע לשאת דברים. בחכמה אין קץ ובחדות יוצאת דופן הציף אותנו הסופר במישנתו שאת עיקרה אנחנו יודעים אבל כשהוא עומד ונואם זאת חוויה שלא אשכח. הרעיון הציוני כמו מנוסח בבהירות שלא נותנת מנוח…. מה בעצם קרה כאן
בערב היו קטעי נגינה ששרה דפנה זהבי, עם המלווה ערן זהבי. גם הם 'כלתו של' ו'נכדו של' המלחין דוד זהבי. קטעי השירה היו יפייפים והוסיפו חום לאווירה הטובה שהייתה.
