ג׳ון בייל היה דוד שלי. חצי מהצמד ג׳וני ורינה. ג׳וני נולד בשנת 1928 בדטרויט שבארצות הברית היה אמן בנישמתו, צייר במקצועו ומורה לאמנות ועיצוב בבצלאל, במכון לאמנות בבת ים ובטכניון. כמו כן לימד אמנות באוליווט קולג' וב-pratt.
בשנת 1967 התבקש ללמד בבצלאל ולהקים בה את המחלקה לאמנות, במקביל להפיכתה ל׳אקדמיה לאמנות ועיצוב'. במסגרת המחלקה לאמנות הוא הנחיל את הביקורת הקבוצתית, המאפשרת העשרה של הפרספקטיבה של האמן על עבודתו.
באמצע שנות השבעים, התעוררה תסיסה בקרב סגל ההוראה בבצלאל, בעקבות יריבויות תאורטיות ופוליטיות, ובייל החליט להתפטר מתפקיד ראש המחלקה. הוא המשיך ללמד ב'בצלאל' עד 1994. כמורה, דגל בייל בהקניית בסיס טכני ובמקביל שבירת קיבעון ודחיית השיפוטיות בתהליך היצירה.
אירית לוין אצרה את התערוכות האחרונות של ג'ון בייל – ויצרה ענין רב בהרצאתה עליו -כהומאניסט, הוגה ואמן, הקטלוג לתערוכה "בין קונספט לדימוי", יצא בקווים הוצאה לאור, 2009.
באופן אישי היו עליות וירידות ביחסי המשפחה שלנו – כי כולנו בעלי טמפרמנט גועש וכך גם התנהלו לאורך השנים הקשרים. לג׳וני ולרינה יש 2 בנים שהם בני דודינו האהובים: עילם שחי בקליפורניה ויוני שחי ברמת השרון. כששאולי אח שלי הגיע לביקור אחרי הרבה שנים מארצות הברית יוני לקח אותנו לביקור בסטודיו של אביו ג׳וני – ועם לב רחב ואוהב הציע לנו כמתנה עבודות של ג׳וני – כדי שיהיו על קירות ביתינו ויהיו קרובים לבני אדם ולא טחובים או דחופים בדוחק אחד עם השני בבדידות בסטודיו החשוך אחרי שג׳וני נפטר. בבית שגדלנו בו היו תלויות תמונות של ג׳וני מתקופות שונות בחיו: משנות ה-50 כשעלה לארץ והגיע לקיבוץ אורים בנגב, מהשנים שניהל את המחלקה לאמנות בבצלאל שהיו יותר פיגורטיביות ומהשנים שהציור הפך למופשט וצבעוני מאוד.
בתמונות אחי שאולי בוחר עם אישתו ג׳ולי תמונות לביתם בארה״ב ואמא שלי בוחרת את התמונות שהכי יזכירו לה ימים טובים ויפים – כולם מצאו בסטודיו את מה שהם חיפשו!
אהבתי את ג׳וני ובביקורי בסטודיו הייתי מביא עבודות מהחדר הפנימי ותולה אותם בחדר המרכזי..
היינו יושבים ומתבוננים ומשוחחים ופותחים אלבומי אמנות וגולשים לאין ספור נושאים מרתקים..
אני מתגעגע לשעות האלה שלו יחזרו לעולם..
תודה רבה על התגובה שלך. אני יכולה לראות את התאור שלך קורה – ג׳וני היה איש שיחה קשוב, רציני, פתוח – היה כיף לדבר איתו וזאת היתה התחושה שלי לאורך כל השנים.
אני חושבת עליו בצער והרבה חושבת ונזכרת בזמנים עם אישתו רינה כשהיינו קרובים…. זה היה לפני עשרות שנים
ג'ון הייה המורה שלי במחלקה לאמנות בבצלאל בתחילת שנות ה70 התוססות והפרועות
השעורים שלו בעיצוב דו ממדי בשנה א' סמסטר א' היו מרתקים
השיחות איתו
השאלות שלמדתי לשאול
הביקורת החכמה שלו
השיח איתו על החיים ועל האמנות
ישארו איתי כל חיי למרות שלא תמיד היה קל.
ואולי זה היה הכח
זה שלא תמיד היה קל.
תמיד אזכור את השעורים עם שפע הספרים שישבו איתו על השלחנות בסטודיו של ג'ון בייל של שנות ה70 בבצלאל
סבינה
כמה יפה כתבת!!! תודה רבה סבינה.
אשלח את התגובה שלך לבנים שלו, יוני ועילם – שיקראו ויהיו גאים. תודה רבה! תמי
בשמחה תמי ובטוב לבב .