שבועיים אחרי שניר נפטר התקשר אלי בן זוגו ליאור ואמר שהוא רוצה להכין ספר לזכר אהובו. ספר אהבה. ספר שיעביר את הקשר, היופי הגדול, האושר שהיה, האהבה החזקה שהולידו הנישואים שלהם. כשליאור התקשר חשבתי שזה מוקדם מידי להתחיל לכתוב ולאסוף חומר לספר, קודם צריך להתאבל, לכאוב, לנקות את הסוף האכזרי – אמרתי לליאור – בוא נדבר עוד חודשיים.
אחרי חודש וחצי התקשרתי לליאור: בוא נפגש. בפגישה הראשונה הבנו שנינו שנעבוד יחד. מבחינתי זה היה הלקוח האולטימטיבי: חד, מדוייק, במבט אחד מבין מה הוא רוצה ולפני הכל ליאור מבין מה דורש להכין ספר ויודע בלי למצמץ להבדיל בין עיקר לטָפל. מה חשוב כדי להעביר את סיפור האהבה שלהם ומה מיותר: סיפור אהבתם כובש וסוחף. האהבה שלהם הצמיחה 2 ילדים קטנים שליאור מגדיר אותם כ״משפחה קטנה וחזקה״.
הספר שליאור תאר לי היה ספר כרוך בעור ירוק, ״הכל אצלי ירוק״ הוא אמר, מלא בסיפורים החל מהילדות וכלה בטיפול בניר בשעותיו הקשות בבתי חולים. הספר צריך להיות מלא תוכן – לא כמו אלבום רק עם תמונות. הודעות מהטלפון, מכתבים, דפים מיומן, מיילים, כל החלומות שהתממשו וכל אלו שלא הגיעו למימוש. סיפור המשפחה, סיפור הנסיעות והבילויים. הכל.
השבוע הספר מוכן למסירה והוא כל מה שרצינו שיהיה. העבודה היתה אינטנסיבית. המון שינויים, הרבה שיחות, הרבה כאב. האהבה לניר הדביקה אותי והתאהבתי גם אני בגבר היפה, האינטיליגנטי כל כך, הרגיש – בניר. כבר כתבתי בפוסטים קודמים שלהכין ספר זכרון זה לאהוב את מי שאיננו – להכיר את הדמות כמה שאפשר, לחפור במי היה, מה אהב, מה חלם – וכשמכירים ואוהבים אפשר להעביר את הסיפור חיים.
