לפני שנה וחצי נפגשתי עם רוני, אישתו של דניאל בלנקו. התחלנו מסע – היא בכאב של שנת הפרידה הראשונה מאהובה ואני בהתחלת ההכרות עם דניאל שניפטר מסרטן 10 חודשים לפני כן.
היינו צוות שכל אחד ידע לעשות את עבודתו נאמנה: רוני הלקוחה האולטימטיבית: עונה לכל שאלה בכל שעה, נוכחת כשצריך אותה וסומכת על כל מה שמציעים לה. אבנר הופשטיין, עיתונאי, סופר, שראיין את כל האנשים הקרובים למשפחה וכתב את הטקסט לספר. אבנר סחט כל אינפורמציה וחיטט בכל שיחה שיכול היה להוציא ממנה עוד סיפור על דניאל. כשאני קיבלתי את הטקסט מאבנר התמונות כבר כולן היו בידי, הכרתי את הסיפור יוצא הדופן על חיו של דניאל והתחלתי בעבודת הגרפיקה.
בספר הזה החלטתי לעבוד עם מעצבת גרפית שתוכל לעבוד איתי צמוד ואינטנסיבי כדי לספק את הספרים ליום השנה השני למותו של דניאל. הלו״ז היה לחוץ. יהודית רווח מסורה לחומר, לעבודה, סקרנית ותמיד פנויה להקשבה. הכל חשוב לה כמו לי וזה מסביר כמה נעים לעבוד כך: הצבעוניות, גודל הפונט ועימוד הטקסט, העניין והגדלים המשתנים של התמונות – כל אלו משולבים יחד ליצור ספר מושלם לסיפור שלנו.
למדנו יחד מי היה דניאל בלנקו, מה אהב, קראנו את הטקסט כמה פעמים, סידרנו את הפרקים, טיפלנו בתמונות – הכל בלחץ זמן ובמקביל בלי לוותר על שום פרט!
שבועיים לפני יום השנה הייתי בבית הדפוס אחרי לפחות 12 פידיאפים וסיבובי תיקונים. רוני תמיד הייתה זמינה להביע דעה, לתקן, לעשות הגהות שוב ושוב.
בזמן שנקבע הכיתה מהקיבוץ הגיעה, המשפחה באה ורוני דאגה לכיבוד מושלם כולל יין שדניאל היה אוהב, כי אצל דניאל ורוני אין ׳הנחות׳ בדברים מסוימים, הכל חשוב ורצוי שיהיה מושלם! הספר ענה על הדרישה הכי חשובה: הוא מדוייק ומסביר איזה איש נפלא, חכם, חם, אוהב ואהוב, אדם רודף צדק וערכים, עקשן בדברים שחשובים לו ורך ומוותר בדברים שיעזרו לסביבה שלו. אדם מיוחד במינו היה דניאל. החבר של כל מי שנכח בערב נוגע הלב שהיה. שבת שנגעה בלב כולנו.
הסתיים עוד פרויקט שהעצב והשמחה מהולים בו. ההכרות שלי עם רוני תמיד תזכיר לי את דניאל, את העבודה על הספר, את ההנאה להכיר את המשפחה הנפלאה שהם הקימו יחד.