הכרתי את משפחת נאור לאורך עשרות שנים. בימים שעוד הייתי צלמת אירועים פגשתי את בני המשפחה על כל סניפיה: צילמתי בת-מצווה של נכדתו של פנחס כבר לפני כ-15 שנים, צילמתי בר-מצווה של בן דוד שלה ברמת השרון לחלק אחר במשפחה, וצילמתי גם את יום ההולדת 70 של פנחס עצמו כשכוחו היה במותניו, כל המשפחה סביבו והוא מתלוצץ עם כולם, מספר את סיפור חייו בשמחה ובהרבה מרץ. הפגישות תמיד היו משמחות ובאווירה חגיגית.
לפני כמעט 3 שנים התקשר אלי פנחס והזמין אותי להיפגש איתו ועם אשתו שרה בביתם לשוחח על האופציה להוציא לאור ספר סיפורים שהוא כתב על חייו המרתקים. פנחס עלה לארץ מפולין ב-1936 כילד בן 9, גדל במושב, מאוחר יותר התגייס לפלמ״ח, למד בטכניון הנדסת מכונות, התחתן עם שרה שיחד הקימו משפחה, עבד בתמנע כשהמשפחה התגוררה באילת בימים שאילת היתה מערב פרוע, היה טיס בקורס טייס הראשון כשהחניכים השתלמו עוד ברומא כדי לקבל להשלים את הלימודים, בגיל מבוגר החל לפסל וגילה בעצמו הרבה יכולות יצירתיות שהתאימו גם ליכולות הפיזיות שלו: עבד באבן ובברזל.
נפגשתי עם שרה ופנחס בביתם ברמת השרון ותכננו את הספר שאפיק מסיפוריו הנפלאים. לאורך שנת העבודה הראשונה פנחס עבד עם ניצה צמרת, סופרת צללים מצויינת ויחד הם עיבדו את החומרים שיכנסו לספר. באותה השנה פנחס חלה בסרטן וככול שהחודשים נקפו הישיבה מול מחשב ועבודת עריכה עם ניצה הפכה לקשה יותר ויותר.
בינואר 2017 פנחס נפטר. מספר שבועות אחרי פטירתו ניצה שכושר ההתמדה שלה ראוי לציון המשיכה להיפגש עם שרה ויחד הן המשיכו לעבוד כתף לצד כתף בסבלנות אין קץ על כל משפט בסיפורים כדי להביא את הספר לדפוס. העבודה הייתה יותר קשה, פנחס שידע בדיוק מה ואיך הוא רוצה כל דבר לא היה כדי לתת כיוון ושרה שכאבה את לכתו ממנה התקשתה להגיע להחלטות: שנת אבל ראשונה, המציאות כל כך כואבת ורגישה, הזכרונות מציפים כאב פיזי ונפשי שמטשטשים את כושר הריכוז, זה נכון לגבי כל ספר שהוצאתי אחרי לכתו של אדם. חיפשנו תעודות, תמונות, פתקאות – חיפשנו דרך להציג את החומר שיהיה כמה שיותר דומה למה שפנחס ראה בעיני רוחו.
הפגישות של שרה עם ניצה היו ארוכות ורבות. תיקון פרטים, דיוק של משפטים, מחיקות רבות של תאורים ארוכים מידי – היה ניסיון כן לשמור על סגנון הכתיבה הישיר של פנחס ולא להוסיף לפיו דברים שלא אמר. קשה מאוד לדייק במקרים כאלו בייחוד כשמדובר על אדם כותב וחושב, איש יוצר שיכול להפתיע ולרגש – שאיננו להשמיע את דעתו. מצד שני שרה שהכירה אותו לפני ולפנים היא כותבת בעצמה, עורכת ספרים ובעלת ידע נרחב בכתיבה ויש לה סגנון שונה ומלוטש מזה של פנחס.
בסופו של תהליך אחרי שנתיים וחצי קיבלתי את הסיפורים ערוכים ומוכנים לגרפיקה. בחרתי לעבוד עם גרפיקאית מוכשרת ומנוסה, שיושבת בחיפה ושמה ליהי. ליהי בר-חיים יחד עם דורון בן זוגה שכותב הם בעלי הוצאה לאור עם השם המצויין עיניים גדולות. העבודה עם ליהי היתה תענוג צרוף! אין לתאר את יכולת ההכלה שלה, רמת התיקונים החוזרים, היסודיות והמקצועיות שלה. ליהי לא פיספסה הערה, לא טעתה בשום פרט. הספר שהתחיל כסיפורים קטנים…. הפך לאנציקלופדיה על חייו של פנחס נאור ויצא לאור החודש עם 316 עמודים מעוצבים, צבעוניים במידה, מרגש ויפהפה.
׳אֲסֻפַּת סִיפּורֵי חַיִּים׳ שנכתב על ידי פנחס נאור לאורך השנים, ערוך ומעוצב הוא ספר שישמש למשפחה כעדות לזיכרון משפחתי שיהיה בכל בית של הנכדים וישמש תעודה לנכדים שיבואו על ההיסטוריה המשפחתית שלהם. תודה למשפחת נאור שסמכה עלי לאורך כל הדרך והתהליך רק העמיק את החברות והקירבה ביננו. תודה רבה!
תמי יקרה!
איזה כיף לקרוא על הדרך הארוכה והמשמעותית שעשית עם פנחס ושרה. ומרגש כל כך לקרוא את הפרגון והמילים החמות כל כך עליי.
היה לי תענוג לעבוד איתך על הספר הזה, ומרתק לקרוא ולהכיר את פנחס ומשפחתו דרך הסיפורים והתמונות. אדם יוצא דופן עם סיפור אישי מרתק.
תודה על הכל!