כעפרוני בשמי התכלת, ספר שמציג מכתבי אהבה של חלוצים מלפני כמאה שנים [תרפ"ה – תרצ"ג] שנמצאו בקופסאת עץ שהוחבאה בין חפציה של רָחלָה גל מכפר ויתקין. רחלה שמרה את קופסת המכתבים שמצאה בחפצים של אימהּ, שחיכו לצאת לאור. המכתבים נכתבו לאם, בתיה לבית רויניק. המכתבים הראשונים, משנת 1927, בספר מופיעים בפרק האחרון, נכתבו על ידי מחזר שאהבתו לבתיה לא מומשה. הכתיבה של המחזר הנמרץ הזה היא שירה מפוארת, ולכן לא השמטנו אותם מהספר. רוב המכתבים בספר הם מליפא, אהובה של בתיה, אביה של רָחלָה גל. הספר מוקדש לאחיה של רחלה, עמיחי, האח הצעיר, שהמזל לא האיר לו פנים.
הפרויקט כולו קיבל דופק בזכותה של הסופרת משוררת, חברתי והדמות שיודעת להכניס רוח ויופי בסיפור – במילים – במשפטים, רחלי דור רפפורט.
אין מספיק מילים לתאר את מה שרחלי יצרה מהמכתבים המתפוררים שנמסרו לה. בחרדת קודש היא קראה, בנוסף להקלדה של כל המכתבים, שזה לבדו עבודת פיענוח של כתבי היד שדורשת כמה חודשים, רחלי תרגמה איפה שהיה נחוץ מיידיש, חקרה את התקופה ויצרה את הדמויות. רחלי כתבה מבוא לכל פרק, שכל הקדמה כזאת היא אוצר ספרותי ברמה הכי גבוה של שפה ותוכן. הספר נותן חיים לדמויות של ליפא ובתיה, מגבש אופי לתקופה ולכל מעשיהם החלוציים במרחביה.
הפרוייקט התחיל בשיחות שלי עם גדליה גל, שהפך לחבר יקר, בעלה של רחלה. גדליה הוא איש כספים פרקטי שתאר את הספר כ״נכניס סריקות של המכתבים מימין ואת הטקסט שלהם משמאל״, כמה שהמשפט הזה מדוייק ככה הוא גם הפוך מהתוצאה! הספר הפך לספר אמן במובן שהעיצוב שלו והתוכן תואמים את ההגדרה של ספר אמן: מעט עותקים ומקסימום השקעה. העיצוב נבנה לאט בתוך התהליך של ההכרות עם החומר: ראשון שעשה עבודה זהירה ואחראית היה ערן אקרמן, שסרק את כל המכתבים באיכות גבוהה. התחלת עבודת העיצוב, מי שנתנה את הטון לספר הייתה המעצבת הנפלאה מיכל אקרמן. בהמשך, העיצוב עבר לידיים של ליהי בר חיים, עיניים גדולות | מבט. עיצוב. שינוי. חודשים רבים של עבודה מוקפדת ותשומת הלב של ליהי, שלא חסכה מחשבה כדי שהספר ירגש מרגע שלוקחים אותו ליד.
רחלי, שהתברכתי בה בכל המובנים, קוראת לו ׳הספר היפה בעולם׳.
ואני קוראת לו הספר שרחלי נתנה לו חיים, שהנשימה את הדמויות, את המכתבים ואת התקופה.
